אִית דְּבָעֵי מִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי. אֶת שֶׁהוּא מוּזְהָר עַל קִלְלַת הַשֵּׁם מוּזְהָר הוּא עַל מֵת מִצְוָה. וְשֶׁאֵינוֹ מוּזְהָר עַל קִלְלַת הַשֵּׁם אֵינוֹ מוּזְהָר עַל מֵת מִצְוָה. הָתִיבוּן. הֲרֵי גּוֹיִם. אֵילּוּ שֶׁמִּיתָתָן בִּתְלִייָה. יָצָא זֶה שֶׁמִּיתָתוֹ בַּסַּייָף. קָבוֹר. מִצְוַת עֲשֵׂה. מְנַיִין אַתְּ מַרְבֶּה סַייָף שֶׁנֶּהֱרַג בּוֹ. עֵץ שֶׁנִּתְלָה בוֹ. סוּדָר שֶׁנֶּחֱנַק בּוֹ. מַה תַלְמוּד לוֹמַר תִּקְבְּרֶנּוּ. יָכוֹל יִקְבְּרוּ עַצְמוֹ. תַּלְמוּד לוֹמַר כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ. קְבוּרָה לוֹ וּלְעֵצוֹ וּלְאַבְנוֹ. הָא כֵּיצַד. מַעֲמִיק שְׁלֹשָׁה כְּדֵי שֶׁלֹּא תַעֲלֵם הַמַּחֲרֵישָׁה. תִּקְבְּרֶנּוּ. כּוּלּוֹ וְלֹא מִקְצָתוֹ. תִּקְבְּרֶנּוּ. מִיכָּן שֶׁאִם שִׁייֵר מִמֶּנּוּ לֹא עָשָׂה כְּלוּם. שֶׁנֶּאֱמַר כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ. מִיכָּן שֶׁאֵין נַעֲשֶׂה מֵת מִצְוָה עַד שֶׁיְּהֵא רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
הא כיצד. יעשה מעמיק שלשה טפחים וקוברן בכדי שלא יעכב המחרישה ותעלם:
תקברנו כולו ולא מקצתו וכו'. וכל הני דרשינן מתקברנו דכולהו נפקי מיניה:
מיכאן שאינו נעשה מת מצוה עד שיהא ראשו ורובו. שלמים והואיל והאי קרא משתעי במצוה כדאמר לעיל תקברנו מצות עשה דריש לה נמי למת מצוה:
מנין את מרבה. לכל אלו שנקברין עמו:
מה ת''ל תקברנו. אלא שיכול יקברו עצמו לבדו ותו לא ת''ל תקברנו ריבויא הוא קבורה לו ולעצו שנתלה בו ולאבניו שנסקל בהן:
כי קללת אלהים תלוי. ומהאי קרא למדין אנו לאזהרת קבורת מת מצוה כדדריש לקמן מקבור תקברנו וסמכו הכתוב לו כי קללת אלהים תלוי למידרש את שהוא מוזהר על קללת השם מוזהר הוא על קבורת מת מצוה וכ''ג נמי הרי מוזהר הוא על ברכת השם מוזהר הוא על קבורת מת מצוה:
הרי עכו''ם. שהן מוזהרין על ברכת השם כדאמרינן פ' ד' מיתות ונימא נמי שיהו מוזהרין על מת מצוה ואמאי לא חשיב לה בהדי מצות בני נח:
אילו שמיתתן בתליה. דתלוי כתיב בקרא מי שמיתתן נמי בתליה והם הנסקלין דכל הנסקלין נתלין ואינם אלא בישראל לאפוקי עכו''ם דכל מיתתן אינן אלא בסייף ולא הוו בכלל מקרא זה:
קבור. קבור תקברנו כתיב קבור זו מצות עשה לכל הנתלין והכי דריש לה בספרי:
הלכה: כֹּהֵן גָּדוֹל וְנָזִיר כול'. כְּתִיב וְעַל כָּל נַפְשׁוֹת מֵת לֹא יָבוֹא. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם לְאוֹסְרָן עַל הָרְחוֹקִים הֲרֵי הוּא בִּכְלַל כֹּהֵן הֶדְיוֹט. אֶלָּא אִם אֵינוֹ עִנְייָן לָֽרְחוֹקִים תְּנֵיהוּ עִנְייָן לַקְּרוֹבִים. כְּתִיב וְעַל כָּל נַפְשׁוֹת וְאַתְּ אָמַר אָכֵן. אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר גַּמְדָּא. מִיכָּן אִיסּוּר אַחַר אִיסּוּר בַּתּוֹרָה. אֶלָּא לְהַתִּיר מֵת מִצְוָה. אִית דְּבָעֵי נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. לֹא יִטַּמָּא בַּעַל בְּעַמָּיו. אֵינוֹ מִיטַּמָּא. מִיטַּמָּא הוּא לְמֵת מִצְוָה. אִית דְּבָעֵי מִישְׁמְעִינָהּ מִן הָכָא. לְהֵחַלּוֹ. 33a לְהֵחַלּוֹ אֵינוֹ מִיטַּמָּא. אֲבָל מִיטַּמָּא הוּא עַל מֵת מִצְוָה.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' כתיב ועל כל נפשות מת לא יבא. בכהן גדול כתיב:
אם לאוסרו על הרחוקים. מלהטמא להן הרי הוא בכלל כהן הדיוט וכבר נאמר בהן לנפש לא יטמא בעמיו:
תניהו עניין לקרובים. שלא יטמא להן ואע''ג דבהדיא כתיב ביה לאביו ולאמו לא יטמא איצטריך להאי דרשא כי היכי דלייתר לן קרא דלאביו ולאמו למידרש מיניה לאביו ולאמו לא יטמא אבל מיטמא הוא למת מצוה כדלקמיה ואכתי לא אסיק למילתיה:
כתיב על כל נפשות ואת אמר אכן. בתמיה דלקרובים היא דאתא:
אלא להתיר מת מצוה. כלומר אלא ע''כ דלקרובים דרשינן לה ואייתר לן השתא לאביו ולאמו למידרש מינה להתירו לטמא למת מצוה:
אית דבעי נישמעינה. דמותר במת מצוה מן הדא דכתיב לא יטמא בעל בעמיו בזמן שהוא בעמיו שיש לו קוברין הוא דאינו מיטמא אבל מטמא הוא למת מצוה שאינו בתוך עמיו שאין לו קוברין:
להחלו אינו מיטמא. היכא דהטומאה אינו אלא שמקלל עמו בחנם שיש כאן קוברי אחרים:
מיכאן. כלומר ע''כ מכאן את למד לקרובים דאל''כ קשיא וכי צריך לאיסור אחר איסור שהרי כבר הוזהר הוא על הרחוקים בהיותו כהן הדיוט ולמה לי איסור אחר בכ''ג:
תַּנֵּי רִבִּי יָסָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. כְּשֵׁם שֶׁאָדָם מִיטַּמֵּא לְמֵת מִצְוָה כָּךְ אָדָם מִיטַּמֵּא עַל אֵבֶר מֵת מִצְוָה. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹחָנָן. וְיֵשׁ כֵּן זוֹ. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. בְּחוֹזֵר תִיפְתָּר. תַּנֵּי. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. אֵין אָדָם מִיטַּמֵּא עַל אֵבֶר מִן הַחַי מֵאָבִיו אֲבָל אָדָם מִיטַּמֵּא עַל עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה מֵאָבִיו. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. כְּשֵׁם שֶׁאָדָם מִיטַּמֵּא עַל עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה מֵאָבִיו כָּךְ מִיטַּמֵּא עַל אֵבֶר מִן הַחַי מֵאָבִיו. מַעֲשֶׂה בְּיוֹסֵי בֶּן פַּכְסָס שְׁעָלָת עַל רַגְלוֹ נוֹמֵי וְנִכְנַס הָרוֹפֵא לְחוֹתְכָהּ. אָמַר לוֹ. כְּשַׁתַּנִּיחַ בּוֹ כְחוּט הַשְּׂעָרָה הוֹדִיעֵנִי. חָֽתְכָהּ וְהִנִּיחַ בָּהּ כְּחוּט הַשְּׂעָרָה וְהוֹדִיעוֹ. קָרָא לִנְחוֹנייָה בְנוֹ אָמַר לוֹ. נְחוֹנְייָה בְנִי. עַד כָּאן הָיִיתָה חַייָב לִיטַּפֵּל בִּי. מִיכָּן וְאֵלַךְ צֵא. שֶׁאֵין אָדָם מִיטַּמֵּא עַל אֵבֶר מִן הַחַי מֵאָבִיו. וּכְשֶׁבָּא דָּבָר אֵצֶל חֲכָמִים אָֽמְרוּ. עַל זֶה נֶאֱמַר יֵשׁ צַדִּיק אוֹבֵד בְּצִדְקוֹ. הַצַּדִּיק אוֹבֵד וְצִדְקוֹ עִמּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
ויש כן זו. בתמיה דהא אמרינן דאינו נקרא מת מצוה אא''כ ראשו ורובו שלם ואין כאן באבר דין מת מצוה:
בחוזר תיפתר. שנטמא כבר למת מצוה זה ועדיין נשאר אבר ממנו חוזר ומטמא גם לאבר זה מכיון שכבר היה עליו דין מת מצוה:
אין אדם מיטמא על אבר מן החי. שפירש מאביו כשהוא חי ובכהן הדיוט קאמר:
שעלת על רגלו נומי. בשר חי והוצרך לחותכה:
הצדיק אובד וצדקו עמו. אע''פ שהוא באובדו עדיין צדקו עמו שהזהיר לבנו על הטומאה בעת אובדו ומכאובו:
אֵי זֶהוּ מֵת מִצְוָה. כָּל שֶׁהוּא צָוַוח וְאֵין בְּנֵי הָעִיר בָּאִים. בָּאוּ בְנֵי הָעִיר הֲרֵי זֶה מוֹשֵׁךְ אֶת יָדוֹ. עַד הֵיכָן. עַד כְּדֵי נוֹשְׂאֵי הַמִּיטָּה וְחִילּוּפֵיהֶן וְחִילּוּפֵי חִילּוּפֵיהֶן. בְּשֶׁאֵינָן צְרִיכִין לוֹ. אֲבָל אִם הָיוּ צְרִיכִין לוֹ לֹא בְדָא. בְּשֶׁאֵינָן מַכִּירִין אוֹתוֹ. אֲבָל אִם הָיוּ מַכִּירִין אוֹתוֹ לֹא בְדָא. בְּשֶׁאֵין כְּבוֹדוֹ. אֲבָל אִם הָיָה כְבוֹדוֹ אָכֵן לֹא בְדָא. וְהַנָּשִׂיא כְבוֹדוֹ לָכֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
כל שהוא צווח. כלומר שאין כאן מי להטפל בו:
הרי זה מושך את ידו. אם כהן או נזיר הוא שנטמא לו מושך את ידו שכבר יש לו קוברין:
עד היכן. יהו לו קוברין שצריך זה למשוך את ידו:
בשאינן צריכין לו. אם יש בהן כדי זה ואינם צריכין כלל לו אז מושך את ידיו אבל אם היו עדיין צריכין לו לזה לא בדא אמרו מושך את ידו:
בשאינן מכירין אותו. לזה המת מצוה בהא אמרו אם יש שם כדי נושאי המטה וחילופיהן שוב אין הכל צריכין לטפל בו והלכך אם היה זה שמצאו כהן או נזיר צריך למשוך את ידו:
אבל אם היו מכירין אותו לא בדא. אמרו כן ואאחרים שיש שם קאי שאף על פי שיש שם כדי נושאי המטה חייבין הכל לטפל בו:
בשאין כבודו. נמי אהא דאין אחרים חייבין לטפל בו קאי דדוקא בשאין זה כבודו והלכך אם יש שם כדי צרכו אינו חייב להטפל בו אבל אם היה כבודו אכן חייב להטפל בו אע''פ שיש שם כדי צרכו:
והנשיא כבודו לא כן. אין זה כבודו ואינו חייב להטפל אם יש שם כדי נושאי המטה. א''נ דכבודו אמת מצוה קאי דדוקא שאין כבודו גדול אבל אם היה כבודו גדול הכל חייבין להתעסק בו ואע''פ שיש שם כדי צרכו והנשיא כבודו לכך והכל מתעסקין בו. ועיקר:
תַּנֵּי. מִיטָּמֵּא הוּא כֹהֵן וְיוֹצֵא חוּצָה לָאָרֶץ לְדִינֵי מְמוֹנוֹת וְדִינֵי נְפָשׁוֹת וּלְקִידּוּשׁ הַחוֹדֶשׁ וּלְעִיבּוּר הַשָּׁנָה וּלְהַצִּיל שָׂדֶה מִן הַגּוֹי וְלִלְמוֹד תּוֹרָה וְלָשֵׂאת אִשָּׁה. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. אִם יֵשׁ לוֹ מֵאַיִין לִלְמוֹד אַל יִטָּמֵא. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. אֲפִילוּ יֵשׁ לוֹ מֵאַיִין לִלְמוֹד יִטָּמֵא. שֶׁלֹּא מֵהַכֹּל אָדָם זוֹכֶה לִלְמוֹד. אָֽמְרוּ עָלָיו עַל רִבִּי יוֹסֵף הַכֹּהֵן שֶׁהָיָה יוֹצֵא אַחַר רַבּוֹ וּמִטָּמֵּא אַחַר רַבּוֹ לְצַיידָן. אֲבָל אָֽמְרוּ. אַל יֵצֵא כֹהֵן לְחוּץ לָאָרֶץ אֶלָּא אִם כֵּן הִבְטִיחוּ לוֹ אִשָּׁה.
Pnei Moshe (non traduit)
ויוצא לח''ל. ודוקא טומאת ארץ העמים שהיא מדרבנן הותרה לו לאלו הדברים:
אחר רבו לצידון. שהיא ח''ל:
אא''כ הבטיחו לו אשה. אם הולך בשביל לשאת אשה לא הותר לו אא''כ הבטיחו לו ויודע בודאי שישאנה:
רִבִּי נִיחוּמִי בְּרֵיהּ דְּרִבִּי חִייָה בַּר אַבָּא אָמַר. אַבָּא לֹא הֲוָה עֲבִיר תְּחוֹת כִּפְתָּא דְקֵיסָרִין. וְרִבִּי אִמִּי עָבַר. רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי כֹהֵן וְרִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא הֲווֹן מְטַייְלִין בִּפְלָטַיָא דְקַיסָרִין. הִגִּיעוּ לְכִיפָּה וּפִירֵשׁ רִבִּי כֹהֵן. הִגִּיעוּ לְמָקוֹם טַהֲרָה וְחָזַר אֶצְלָן. אָמַר לוֹן. בַּמֶּה הֲוִיתוֹן עָֽסְקִין. אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה לְרִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. לֹא תֵימָא לֵיהּ כְּלוּם. אִין דְּפָרַשׁ לֵיהּ דִּבְאַשּׁ שֶׁמִּיטָּמֵא לְתַלְמוּד תּוֹרָה לָא יָֽדְעִין. וְאִין מִשּׁוּם דַּהֲוָה סַייְסָן לָא יָֽדְעִין.
Pnei Moshe (non traduit)
תחות כיפתא דקסרין. שהיה שם אהל על הטומא' ולא עבר דרך שם אע''פ שהלך ללמוד תורה:
ור' אמי עבר. כשהלך לתלמוד תורה:
ופירש רבי כהן. מפני הטומאה וכשחזר אצלן אמר להן באיזה דין ולימוד הייתם עוסקין:
לא תימא ליה כלום. וקאמר הש''ס דמספקא לן מפני מה צוה שלא לומר לו אם מפני שהרע בעיני רבי חזקיה בשביל שפירש שמותר ליטמאות ללמוד תורה אי משום דהוה סייסן כמו סרסן נצחן בדברים ושלא יקפחנו בתשובות ולא ידעין טעמיה דרבי חזקיה:
מַהוּ שֶׁיִּטָּמֵא אָדָם לְתַלְמוּד תּוֹרָה. רִבִּי יוֹסֵי הֲוָה יָתִיב וּמַתְנֵי וְאָעַל מִיתָא. מָן דִּיתָב לֵיהּ לֹא אָמַר כְּלוּם וּמָן דִּנְפַק לֵיהּ לֹא אָמַר לֵיהּ וְלֹא כְלוּם.
Pnei Moshe (non traduit)
הוה יתיב ומתני. ונכנס טומאת המת לשם ומי שישב לו ולא יצא מפני הטומאה לא מיחה בידו וכן למי שיצא משם לא א''ל ולא מידי משום דמספקא ליה אם מותר להטמאות בשביל ללמוד תורה:
מַהוּ שֶׁיִּטָּמֵא לִכְבוֹד רַבּוֹ. רִבִּי יַנַּאי זְעִירָא דְּמַךְ חָמוֹי. הוּא הֲוָה חָמוֹי הוּא הֲוָה רַבֵּיהּ. שָׁאַל לְרִבִּי יוֹסֵי וְאָסַר לֵיהּ. שָׁמַע רִבִּי חָמָא וְאָמַר. יִטָּמֵאוּ לוֹ תַלְמִידָיו. נִטְמְאוּ לוֹ תַלְמִידָיו וְאָֽכְלוּ בָשָׂר וְשָׁתוּ יַיִן. אָמַר לוֹן רִבִּי מָנָא. חָדָא מִן תַּרְתֵּי לָא פָֽלְטָה לְכוֹן. אִם אֲבֵילִים אַתֶּם לָמָּה אֲכַלְתֶּם בָּשָׂר וְשְׁתִיתֶם יַיִן. וְאִם אֵין אַתֶּם אֲבֵילִים לָמָּה נִטְמֵאתֶם.
Pnei Moshe (non traduit)
חדא מן תרתי לא פלטה לכון. אחד משני דברים לא נצלתם וממ''נ שלא כדין עשיתם שאם אבילים אתם ולאו דוקא אבלים ממש אלא כמו אבלים אתם נחשבים כתלמיד לרבו ומשום זה נטמאתם כקרובים למה אכלתם בשר ושתיתם יין. מהו שיטמא אדם לתלמוד תורה. אם הלך ללמוד תורה וצריך לעבור במקום טומאה ואין שם דרך אחר:
דמך חמוי. נפטר חמיו והוא היה חמיו ורבו ושאל לר' יסא אם מותר להטמא לכבודו ואסר ליה ושמע רבי חמא והתיר שיטמאו לו תלמידיו:
וּמָהוּ שֶׁיִּטַּמֵּא כֹהֵן לִכְבוֹד 33b הַנָּשִׂיא. כַּד דָּמָךְ רִבִּי יוּדָן נְשִׂייָא אַכְרִיז רִבִּי יַנַּאי וְאָמַר. אֵין כְּהוּנָּה הַיּוֹם. כַּד דָּמָךְ רִבִּי יוּדָן נְשִׂייָא בַּר בְּרֵיהּ דְּרִבִּי יוּדָן נְשִׂייָא דָּחַף רִבִּי חִייָה לְרִבִּי זְעִירָא בַּר בָּא בִכְנִישְׁתָּא דְגוּפְנָה דְצִיפּוֹרִין וּמִסְאָבֵיהּ. כַּד דָּֽמְכַת יְהוּדִינַיי אַחְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוּדָן נְשִׂייָא שָׁלַח רִבִּי חֲנִינָה בָּתַר רִבִּי מָנָא וְלָא סְלַק. אָמַר לֵיהּ. אִם בְּחַיֵּיהֶן אֵין מִיטַּמִּין לָהֶן לֹא כָּל שֶׁכֵּן בְּמִיתָתָן. אָמַר רִבִּי נַסָּא בְּמִיתָתָן עָשׂוּ אוֹתָן כְּמֵת מִצְוָה.
Pnei Moshe (non traduit)
במיתתן. שאני הוא דעשו אותה כעת מצוה מפני כבוד הנשיא:
בתר רבי מנא. שהיה כהן ולא רצה לעלות אמר אם בחייהן אין מיטמאין להן בימי נדת טומאתן במיתתן לכ''ש:
דחף רבי חייה לרבי זעירא. בבהכ''נ שהיה שם המת וטמאו בע''כ:
ומהו שיטמא כהן לכבוד הנשיא. ופשט ליה דכד דמך רבי יודן נשייא הוא רבינו הקדוש הכריז רבי ינאי ואמר אין כהונה היום שמותרין הכהנים להתעסק בו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source